<h1>מרדכי הלכ' נדה סימנים תשל"א—תשל"ב</h1>
<h2>דף סג:</h2>
[שבועות י"ח ע"ב] והזרתם, והפרשתם, כמו נזורו אחור [ישעיה א']. ולהבדיל בין הטמא ובין הטהור, וסמיך ליה אשה כי תזריע וילדה זכר. להבדיל ולהורות, בעניינא דשתויי יין כתיב (להורות) [להבדיל] בין הקדש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור ולהורות את בני ישראל. המקדש עצמו, בדרך צניעות. כל המקדש עצמו בשעת תשמיש. ובסוף פרק שלישי דיבמות [ל"ד ע"ב] משמע נמי דאסור לשמש שלא כדרכה, דחשיב ליה כמעשה ער ואונן. וקשה דבפרק שני דנדרים [כ' ע"ב] אמרינן ההיא דאתא לקמיה דרבי אמרה לו ערכתי לו שלחן והפכו, אמר לה בתי מה אעשה לך שהתורה התירה לו. ואומר ר"י שיש לפרש דלאו בתשמיש שלא כדרכה (היה) [מיירי], אלא היא מלמעלה והוא מלמטה. ועוד אומר ר"י דאין חשוב מעשה ער ואונן אא"כ מתכוין להשחית ורגיל לעשות כן תדיר, אבל באקראי בעלמא שיתאוה לאשתו שלא כדרכה שרי. וכן נראה לפרש שלחן ערכתי לו והפכו שלא כדרכה (דעל כרחה) [ועל כן] קבלה, כי היא מצטערת והכתוב קראו עינוי [בראשית ל"א] אם תענה את בנותי, אבל היא למעלה מאי איכפת לה. ואפילו שלא כדרכה השיב לה התורה התירה לו. וקאמר נמי התם דאין הלכה כר"א בן דהבאי דאמר חגרין למה מפני שמהפכין שלחן, אלא כל מה שאדם רוצה לעשות עם אשתו עושה, משל לבשר הבא מן הטבח, רצה אוכלו שלוק או מבושל או צלי. מתוס' יבמות [שם ד"ה ולא].
<h2>דף עא.</h2>
[שבועות י"ח ע"ב] והזרתם, והפרשתם, כמו נזורו אחור [ישעיה א']. ולהבדיל בין הטמא ובין הטהור, וסמיך ליה אשה כי תזריע וילדה זכר. להבדיל ולהורות, בעניינא דשתויי יין כתיב (להורות) [להבדיל] בין הקדש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור ולהורות את בני ישראל. המקדש עצמו, בדרך צניעות. כל המקדש עצמו בשעת תשמיש. ובסוף פרק שלישי דיבמות [ל"ד ע"ב] משמע נמי דאסור לשמש שלא כדרכה, דחשיב ליה כמעשה ער ואונן. וקשה דבפרק שני דנדרים [כ' ע"ב] אמרינן ההיא דאתא לקמיה דרבי אמרה לו ערכתי לו שלחן והפכו, אמר לה בתי מה אעשה לך שהתורה התירה לו. ואומר ר"י שיש לפרש דלאו בתשמיש שלא כדרכה (היה) [מיירי], אלא היא מלמעלה והוא מלמטה. ועוד אומר ר"י דאין חשוב מעשה ער ואונן אא"כ מתכוין להשחית ורגיל לעשות כן תדיר, אבל באקראי בעלמא שיתאוה לאשתו שלא כדרכה שרי. וכן נראה לפרש שלחן ערכתי לו והפכו שלא כדרכה (דעל כרחה) [ועל כן] קבלה, כי היא מצטערת והכתוב קראו עינוי [בראשית ל"א] אם תענה את בנותי, אבל היא למעלה מאי איכפת לה. ואפילו שלא כדרכה השיב לה התורה התירה לו. וקאמר נמי התם דאין הלכה כר"א בן דהבאי דאמר חגרין למה מפני שמהפכין שלחן, אלא כל מה שאדם רוצה לעשות עם אשתו עושה, משל לבשר הבא מן הטבח, רצה אוכלו שלוק או מבושל או צלי. מתוס' יבמות [שם ד"ה ולא].
